נחמה גרצ'וק

נחמה גרצ'וק

שם
נחמה גרצ'וק
שמות פרטיים
נחמה
שם משפחה
גרצ'וק
פטירת אחאריה גרצ'וק
5 בפברואר 2011
פטירהכן

משפחה עם הורים - הצג משפחה זו
אב
אם
נישואין: 18 במרץ 1927
6 שנים
אח
היא עַצמה
… … + נחמה גרצ'וק - הצג משפחה זו
היא עַצמה
בת
תמר ”תמי” גרצ'וק

ישות מדיהחיה וצבי גרצ'וק עם ילדיהם - נחמה ואריהחיה וצבי גרצ'וק עם ילדיהם - נחמה ואריה
תבנית: image/jpeg
מימדי התמונה: 700 × 1,064 פיקסלים
גודל הקובץ: 198 KB
סוג: תצלום
ישות מדיהנחמה גרצ'וקנחמה גרצ'וק
תבנית: image/jpeg
מימדי התמונה: 567 × 642 פיקסלים
גודל הקובץ: 141 KB
סוג: תצלום
תמונה מודגשת: לא
ישות מדיהנחמה גרצ'וקנחמה גרצ'וק
תבנית: image/jpeg
מימדי התמונה: 126 × 158 פיקסלים
גודל הקובץ: 8 KB
סוג: תצלום
תמונה מודגשת: כן
ישות מדיהאנצקלופדיה לסיפרות ילדים -על נחמה גרצ'וקאנצקלופדיה לסיפרות ילדים -על נחמה גרצ'וק
תבנית: application/octet-stream
מימדי התמונה: 928 × 592 פיקסלים
גודל הקובץ: 249 KB
סוג: תצלום
ישות מדיהצבי וחיה גרצ'וק עם בתם נחמה ונכדתם תמרצבי וחיה גרצ'וק עם בתם נחמה ונכדתם תמר
תבנית: image/jpeg
מימדי התמונה: 372 × 422 פיקסלים
גודל הקובץ: 77 KB
סוג: תצלום
ישות מדיהנחמה גרצ'וק - כרטיס ביקורנחמה גרצ'וק - כרטיס ביקור
תבנית: image/jpeg
מימדי התמונה: 555 × 306 פיקסלים
גודל הקובץ: 51 KB
סוג: תצלום
ישות מדיהספרה של נחמה גרצ'וק - שד משחתספרה של נחמה גרצ'וק - שד משחת
תבנית: image/jpeg
מימדי התמונה: 700 × 1,052 פיקסלים
גודל הקובץ: 204 KB
סוג: תצלום
ישות מדיהנחמה גרצ'וק ואחיה אריה גרצ'וק בילדותם בחיפהנחמה גרצ'וק ואחיה אריה גרצ'וק בילדותם בחיפה
תבנית: image/jpeg
מימדי התמונה: 314 × 461 פיקסלים
גודל הקובץ: 38 KB
סוג: תצלום
ישות מדיהחיה גרצ'וק עם ילדיה - נחמה ואריהחיה גרצ'וק עם ילדיה - נחמה ואריה
תבנית: image/jpeg
מימדי התמונה: 350 × 480 פיקסלים
גודל הקובץ: 32 KB
סוג: תצלום
ישות מדיהנחמה גרצ'וק ז"ל ומפתה האסטרולוגיתנחמה גרצ'וק ז"ל ומפתה האסטרולוגית
תבנית: image/jpeg
מימדי התמונה: 1,008 × 752 פיקסלים
גודל הקובץ: 183 KB
סוג: תצלום
תמר גרצ'וק מספרת על אמה נחמה

אמי נחמה גרצ'וק  זיכרונה לברכה . 

שנים מספר לפני מותה כתבה אמי, נחמה גרצ'וק ז"ל, בספרה האחרון (שלא הושלם) על קורות חייה:

"נולדתי נכה בכל רמ"ח אבריי - גם מבפנים וגם מבחוץ - ומה תמה כי גם עצביי לא היו חסונים כל עיקר ?  למה יתנקם בי כך בלי הרף, היושב במרומים, מדוע ?  תהיתי בלבי,  בשל מה ישפוך את כל זעמו על עולמו הבלתי מוצלח דווקא עליי ?  וודאי קיימת סיבה לכך. אולי שמע אותי פעם - כיצד נפלט מפי באקראי - שלוא אני במקומו - הייתי בוראה עולם טוב מזה - שמע ונפגע !"

      אמי לא זכתה בחייה, בשל בריאותה הלקויה, להשלים את ספריה, בהם ניסתה לחנך את בני הנעורים למוסר וערכים, לקרב את הדת לחילונים על מנת שהעולם בו אנו חיים יהפוך לאנושי יותר.  מקץ שנים של ייסורים ולאחר אירוע מוחי נפטרה משותקת בכל גופה ועיוורת .

      כאדם בעל מוח חקרני מטבעו למדה אסטרולוגיה וקבלה על מנת למצוא תשובה - מדוע גורלה אכזרי כל כך מבלי שעשתה במזיד כל רע בחייה לאיש ?  במדעים אלו גילתה עולם ומלואו - אם כי עדיין לא נמצא מדע כל שהוא שיכול להעניק לכולנו הוכחה שאין בה ספק.   באותו יום שבו נולדה ב - 2 באוגוסט 1929 - ארעה השחיטה הנוראה בחברון. על כך כותבת אמי, בהומור שחור האופייני לה:

"להיוולד ביום דמים שכזה אינו מעיד על חכמה יתרה, שכן לפי התורות האזוטריות "יום גרוע" מנבא רעות לרך הנולד.  ואמנם, בשל מעשה איוולת ראשון שלי עלי אדמות סבלתי הרבה מרורים בחיי, ואני עצמי הפכתי קורבן חף מפשע  בידי שונאים ואוהבים כאחד.  ויתרה מזאת, גם שד נשלח אלי משמיים - בשם "שלימזל" -  כדי שישים לי רגל על כל פסיעה  ואחרי כן, יחרוץ לעומתי לשון כזו  ארוכה. ובכל זאת, אודה שמרדתי גם באלוהים וגם בשד הזה והשתדלתי להילחם כנגד גורלי המר, אך לשווא, שכן על גבי רבצו – כמו מכשפה באגדות - כל תחלואיי המאוסים:  אלף ואחד  במספר ! ובאחדות מופלאה, שלא מימינו, הדבירוני תחתיהם. ואולם, למרות שהייתי בנויה כולי מאיברים מקולקלים הפסולים לשימוש - בכל זאת הייתי כולי נמרצת ומלאת יוזמה ושאפתנות.

      אגב, מי שבקי באסטרולוגיה גם יודע מתאריך הולדתי, שכולי ניגודים וסתירות וכל מה שאעשה למעני - יהיה כנגדי וחיי יהיו כאמור מלאי צער, הגבלות ואכזבות קשות, שלא באשמתי.  ומפני כך גם הפכתי חיש קל מרירה כלענה. אבל אודה, שבכל זאת אהבתי את העולם ונאחזתי בו בשיניי - שלא יאבד חלילה באחד ממפגעיו הטבעיים והאכזריים, שכמו נדברו כולם יחדיו להצמיתני במהירות האפשרית אלי קבר, משערת אני שאהבתי את העולם הזה רק מפני ששנאתי כל כך את העולם הבא - את זה העולם הבא, הכמוס והנסתר  עד לאימה דחיתי, מפני שידעתי עליו רק אחת - שהוא בולע הכול כחזיר ולא מותיר אחריו כלום! ועל כן בהשוואה אליו - נראה לי עולמנו הגלוי די סימפטי.   ויתרה מזאת, בהסתובבו כך על צירו, ערום ועריה, ובחושפו לעינינו תמיד בלי בושה  גם את כל הסחי והמאוס שבו (שכן מדרך הטבע הוא, שרק מומים גלויים ניתנים לתיקון  בידי האדם) קיוויתי שאני בעצמי אדע פעם לתקנו. ואם לא, לפחות אחזיר לו אותו בורג שחסר לו מאז שנברא, רחמנא לצלן. אך לשווא.  משנסתבר לי שטחנות הרוח שבניתי בדמיוני היו גדולות עליי כשם שהיו אצל דון קישוט, התאכזבתי קשות.

 ואזי, משרטנתי כרגיל על כל האיכסים והכעורים שבכדור הארץ שלנו לפני הבורא - שצפצף עלי כרגיל - הייתי מחפשת בכיליון עיניים גם אחרי היופי שבעולם. גם זה מצאתי בו, מספיק אפילו בשביל לחלק לעולמות אחרים.  ואודה שייחסתי חשיבות מוגזמת אפילו ליופי החיצוני והריק מתוכן, וכלל לא היה אכפת לי אם יאמרו עליי שהנני מרשעת, שפלה ושוטה גמורה ובלבד שלא יאמרו עליי שהנני נעדרת כל חן ויופי.  בקיצור :  רציתי להיות יפהפייה ורחוקה הייתי אף מכדי להיות יפה: נולדתי דלת גוף ודלת מראה, ומפני שתמיד חשובה לי כל כך חזותי החיצונית  מוצאת אני חובה להקדיש למראי זה - למרות שאינו לטעמי - עוד כמה שורות.  

      ובכן, דמיינו לעצמכם: גל עצמות קטנטן עם רעמת שער בגודל מגדל אייפל מהלך על שניים גפרוריים. פניי, החיוורות כפטריית  שמפיניון או אפורות כזירעוני חמנייה או ירוקות כמלפפון, הכול בהתאם למצב רוחי, מצליחות בכל זאת להעלות אדמומית כעגבנייה בריאה רק כשמישהו יורק בפניי. ואולם, אני מתריעה שאני יודעת שזה לא גשם ולא אצמיח עבור אף אחד לא פטריות, לא חמניות ואפילו לא מלפפונים חמוצים! נכון, אילו היו עיניי שקדים, מוכנה הייתי לכבד בהם אפילו את היורקים בפניי. אך עיניי היו זיתים שחורים וזעירים, וזאת כדי ללמדני כנראה שגם אם היו לי עיניים גדולות, במילא לא הייתי משיגה כלום - לא בעולם הזה ולא בעולם הבא !  

      ולקראת סופו של התיאור מוסיפה אמי : "ומזה שנים רבות, אני מקיצה מדי בוקר עייפה, כאילו עברתי רגלי מחצית עולם ועצב פנימי עמוק שלא אדע פישרו - מציק לי תכופות. ואולם, מהיותי חצויה לשני חלקי אישיות מנוגדים  -  הנה חרף כל זאת הייתי תמיד אופטימית ובכל סבלותיי ראיתי לרוב בקצה המנהרה החשוכה  אור קטנטן מהבהב .........

      אודה שאותה אמונה מטופשת שלי - שהמחר יהיה אולי טוב יותר מן האתמול - היא היא שהעניקה לי מאז ומתמיד כוחות פלאיים להתמודד עם קשיי חיי."

היא אהבה את החיים ונאבקה למענם במצבים שרבים לא היו עומדים בהם ומאבדים תקווה. התכונות שאפיינו אותה יותר מכול ובצורה קיצונית הן - טוב הלב, הרחמים וההקרבה: משהייתה נתקלת ביחס לא אנושי (לאו דווקא כלפיה) הייתה מוכת תדהמה, מזועזעת מרשעותם  של בני אנוש. 

אנוכי, לעומתה, פוערת את פי עד כדי בליעת זבוב מרוב פליאה בפוגשי דמות אנושית למראה שגם תוכה כברה. אמי, האמינה בתום לב עד יומה האחרון שהכול אפשר לשנות על ידי חינוך נכון ולכן גם המשיכה לכתוב.

      בשעה שהייתה כותבת, קראה בפניי קטע, ובסיומו - פעמים רבות נראה לי כמושלם. למחרת, והנה בידה עיבוד חדש, ולהפתעתי טוב יותר. אותו קטע עבר לעתים למעלה מעשר וריאציות. כשם שהייתה פרפקציוניסטית בכתיבתה - כך מתבטא הדבר בהתייחסותי אל אמנות הציור :  אני מתקשה להגיע לשביעות רצון ולעתים חולפים חודשים של התרחקות מיצירה מסוימת, ובאחד הימים אני חשה מה אני רוצה לשנות, ממשיכה ומסיימת. כילדה, היא פיתחה בי חשיבה עצמאית ויכולת להביט בדרך שונה, לפתח דמיון ייחודי ומקוריות.

      תמיד אמרה: "אני רק מייעצת לך - אני מסבירה לך את המצב מזווית ראיה שונה משלך. אני לא כופה עלייך דבר. תחליטי בעצמך במה את בוחרת."  לא תמיד נעים לשמוע את האמת, אך גישה ביקורתית כנה וישירה זו - היא שבנתה אותי.

      כל חייה הייתה לי אמי לא רק אם ומחנכת - אלא ידידת נפש. עוד בהיותה ילדה קראה את הספר המופלא "אהבת - ציון" מאת אברהם מאפו והבטיחה לעצמה שאם תיוולד לה בת - תמר יהיה שמה, על שם גיבורת היצירה. אלא ש............  גיבורה - לא נולדה לה,  ואותה נכות גנטית (בנוסף לגוף חלשלוש וחסר חיות ולב מפרפר לכול אוושה) עברו להם בירושה גם לילדתה - בלא התחשבות בשם הנערץ עליה - תמר.

      כעשרים שנה חלפו להם  בהסתגרות בביתנו - בחירה שנכפתה עלינו בשל מצבה הבריאותי הקשה, שהדרדר מיום ליום ומשום האנרגיה הדלה שנותרה לנו במאבק יומיומי מתיש להישרדות. היצירה העניקה לשתינו משמעות קיומית ואותה שלווה נפשית הנדרשת כדי להמשיך ולהתמודד עם המציאות האכזרית.

      למעשה, מעולם לא חשבה אמי לעסוק בכתיבה עד ליום מותם של הוריה, תוך חודש ימים בלבד. הצער, או נכון יותר לומר המאבק לשפיות - הוא שדחף אותה לכך. הייתי ילדה כבת תשע, נותרנו אז שתינו בחוסר כל וכאישה גרושה וחולנית (שהעזה להימלט לאחר הנישואין כעבור ימים ספורים בלבד מציפורני בעל,(אבי לצערי) שהתגלה כרשע, סדיסט ואלים) שלא הייתה מסוגלת להתפרנס, עברה ניתוחים מסובכים ונדדה מבית חולים אחד למשנהו כשבין לבין תקופות החלמה ארוכות - הכתיבה הייתה לה הצלת נפש.

 בפרק - "תקוות מסוכרות בישישה מרירה" - כותבת אמי : - "כאישה מאמינה, ולמרות כל ספקותיי, בחרתי לפתוח את קורות חיי בתפילה  וזו משאלתי היחידה ורק זאת משאת נפשי:  לוואי יתאפשר לי בעתיד למחוק מתולדותיי את הימים - 20 באוגוסט ו - 19 בספטמבר 1963  -  כמו שמוחקים במחק עשוי גומי שגיאת כתיב גסה מדף נייר." 

      במלים אלו פותחת אמי פרק בספרה האחרון שלא הושלם - על אודות אותם תאריכים הרי גורל : - מות הוריה - חיה וצבי גרצ'וק,  זיכרונם לברכה. ובאותם המילים ובאותה התחושה המצויה בכולנו, כאשר מאבדים אנו את הנפש היקרה לנו מכל,  סוגרת אני פרק זה בחיי אמי, נחמה גרצ'וק  זיכרונה לברכה .

שנים מספר לפני מותה כתבה אמי ז"ל נחמה גרצ'וק בסיפרה האחרון שלא הושלם על קורות חייה –

"נולדתי נכה בכל רמ"ח אברי – גם מבפנים וגם מבחוץ – ומה תמה כי גם עצבי לא היו חסונים כל עיקר

להפך. למה יתנקם בי כך בלי הרף היושב במרומים , מדוע ? תהיתי בלבי . בשל מה ישפוך את כל זעמו על עולמו הבלתי מוצלח דווקא עלי ? וודאי קיימת סיבה לכך , אולי שמע אותי פעם , כיצד נפלט מפי באקרעי - שלוא אני במקומו הייתי בוראה עולם טוב מזה – שמע ונפגע !"

אמי  לא זכתה בחייה בשל בריאותה הלקויה להשלים את ספריה בהם ניסתה לחנך את בני הנעורים למוסר וערכים . לקרב את הדת לחילונים , על מנת שהעולם בו אנו חיים יהפוך לאנושי יותר .

מקץ שנים של יסורי תופת ולאחר ארוע מוחי ניפטרה משותקת בכל גופה ועיוורת .

כאדם בעל מוח חקרני מטבעו למדה גם אסטרולוגיה וקבלה על מנת למצוא תשובה – מדוע גורלה אכזרי כל כך מבלי שעשתה במזיד כל רע בחייה לאיש ? – במדעים אלו גילתה עולם ומלואו , אם כי עדיין לא נמצא מדע כל שהוא שיכול להעניק לכולנו הוכחה שאין בה ספק.

באותו יום שבו נולדה ב- 2 לאוגוסט 1929 – ארעה השחיטה הנוראה בחברון .

נחמה גרצ'וק ז"ל ומפתה האסטרולוגית

 אמי ז"ל  ומפתה האסטרולוגית .